<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ויקהל</h1>
<h2>דף לה:</h2>
לא תבערו [שמות ל"ה]. הבערה בכלל מלאכה היתה, ויצאת מן הכלל ללמד על הכלל, שאם עשאם כולם בהעלם אחד חייב על כל אב מלאכה ומלאכה. ודידע לה בשבת בתחומין ואליבא דר' עקיבא. והוא הדין דמצי למימר דידע לה לשבת בלאו דמחמר. ור' יוסי [סובר] הבערה ללאו יצאתה, ולומר שאין בה מיתה. ואי קשיא לר' יוסי אמאי לא אמרי' הבערה יצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו שהוא בלאו. וי"ל דאיכא למימר א"כ קרא דכל העושה בו מלאכה יומת במאי מוקמת לה.
<h2>דף נט.</h2>
ויצף אותם זהב [שמות ל"ז]. אלו התלמידים בני התורה, שמתכבדין בשביל התורה. לפיכך נמשלה תורה למים, כשם שאין אדם בוש לומר השקיני [מים] כך לא יהא אדם בוש לומר לקטן למדיני תורה, וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה, כך כל הרוצה ללמוד ילמוד, ולכך נתנה במדבר שהוא הפקר כמדבר לכל הרוצה ללמוד לא יאמר ללומד אינו בן תורה התורה נתנה לי ולאבותי. ושמעתי מפני מה בניהם של ת"ח אינם בני תורה, שלא יאמרו ירושה הוא לנו מאבותינו. ואתה ואבותיך לא היו בני תורה אלא גוים, ולכך כתיב (דברים ל"ג ד') מורשה קהלת יעקב, לכל מי שמתקבל ביעקב, אלו הגרים שעוסקים בתורה שהם שקולין ככהן גדול, שנ' (משלי ג' ט"ו) יקרה היא מפנינים מכה"ג העומד לפני ולפנים שנ' (ויקרא י"ח ה') אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים לא נאמר אלא האדם, שאפי' גוי ועוסק בתורה [הרי הוא ככהן גדול]. ופר"ץ דווקא כל מצות שנצטוו בני נח, הא על שאר התורה אמרי' [סנהדרין נ"ט ע"א] גוי העוסק בתורה חייב מיתה.
